<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ג סימן ה'</h1>
<h2>דף נ.</h2>
שאלוני על ענין שתי בתי כנסיות אשר במיורקא. הבית הגדול הקדום והקטן השני שהקדיש ר' אהרן מעאני אחר שנכנסו עכו"ם בשכונה בחרב שלופה עמדו חרבים ולאחר זמן מועט כמו חמש שנים קנו הקטן יהודים שנאספו שם סוחרים וזולתם והכינוהו והקדישוהו והתפללו בו הצבור כמו כ"ה שנים, ואח"ז ייחדו אנשי הארץ שכונה אל היהודים קרוב לב"ה הקדום ועמד אחד וקנה אותו וייחד ממנו חדר א' להיו' בית תפלה דרך שאל' אל הקהל ועל זה האומה מנעה הצבור מלהתפלל בביהכ"נ האחר באמרם שאין לתת להם שתי בתי כנסיות ונשאר ביהכ"נ סגור ומסוגר. והנושה בא לקחת חוב ששעבדו הקהל על אותה ביהכ"נ עם פירות המס הקבוע בכל שנה שכר מעותיו ואם לא יפרעוהו יגבה ביהכ"נ ההוא המשועבד בחובו ויוציאוהו לחולין לצרכיו או ללמד בו תינוקו' עכו"ם. והקהל הם מצטערים על זה מאד שתצא קדושת ב"ה ליד האומות אחר אשר עזרום מן השמים והתפללו בו כ"ה שנים. ועוד שהם זקוקים להתפלל בב"ה דרך שאל' להיותם כפופים ליחיד ועתה השאל' היא אם איפשר להפקיע קדוש' הבי' שנקנ' בראשונ' והתפללו בו ואם זה שנקנ' באחרונ' יש לו קדוש' ואם היחיד ההוא יכול לכוף הצבור להתפלל בו בשאל' או אם יכולים לכופו למכרו או להקדישו.
תשובה ע"ז שבשעת החורבן פקעה קדושת שתי בתי כנסיות לגמרי שאפילו בבהמ"ק שקדושתו יותר חמורה מקדושת מקדש מעט אמרי בפ' ר' ישמעאל [ע"ז נ"ב ע"ב] שכיון שנכנסו עכו"ם בו הופקעה קדושתו משום דקרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה כו' ואם יש מי שלבו נוטה לומר שאע"פ שנכנסו עכו"ם לשכונה לא הופקעה קדושת בתי כנסיות מדכתיב והשימותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין כדאי' בפרק בני העיר [מגילה כ"ח ע"א] וכו', וקרא דובאו בה פריצים וחללוה דמשמע דזכו בהן עכו"ם גזרת הכתוב היתה במקדש ראשון ובאבני מזבח מפני שהפקירום ישראל כמו שנראה מדברי רש"י ז"ל שם ואינו ענין לבתי כנסיות א"כ קדושה ראשונה שהית' בזה הבית שקנה זה היחיד עדין היא בו ויחזיר לרבים כמו שהי' ואם הוא פדה אותו מיד עכו"ם בממונו זכה לשמים שאין לו בו אלא כא' מישראל זהו לפי סברא זו. אבל האמת הוא שהופקעה קדושתן וזכה בהן המלך מדינא דמלכותא כדמוכח פ' חזקת הבתים [ב"ב נ"ד ע"ב] אחר שאין רשות לישראל לבנות בתי כנסיות אלא בהרמנו' דמלכא, ומלכא אמר שכל ממון שאין לו בעלים ליהוי דמלכא וזה הרי הניחו בעליו אם מפני אונס השמד אם מפני בריחתם משם ומתחלה כשהוקדש על תנאי זה הוקדש וא"כ אין לזה האחרון קדוש' עד שקנוהו הצבור או הקדיש אותו הקונ' לצמיתות לדורותיו ותרד בו קדושה חדשה והצבור יכולין לכוף אותו ע"ז.
